מפתח הקוסם :)

כדי לתרום את חלקי לשינוי התדרים המתחולל מתכבדת לשתף במפתח הקוסם המחבר אותנו ללבנו החכם:)

~ מפתח שני ~
הקוסם

מִתְהַלֵּךְ בְּחֶמְלָה בְּפַשְׁטוּת שְׁקֵטָה
בְּנִימֵי אוֹר מְחֻבָּר לְמַהוּת כָּל הֲוָיָה
בְּהֶמְיַת כֵּנוּת לְבָבִי כַּוָּנָה עֲנָוָה

בהתחלה היו אינסוף אפשרויות. ככל שהתודעה האנושית השתכללה, קרס האינסוף והיה למבנה ברור שביטא מעין מדידה קולקטיבית אנושית. האנושות עברה לתפקד ברמה החיצונית, והעולם שהיא חווה נהפך מסלט לא מדיד של אפשרויות לעולם של אפשרויות מוגבלות הלוקה בנטייה לקיבעון. ובכל זאת, נותרו לנו פינות של אינסוף שעדיין לא קרסו. בהן טמון הקסם, ובמידה רבה הוא כרוך במושג הזמן ובחקירתו. אם כן, מהם אמת, עובדה וערך, מהי משמעות החיים והאם יש לנו בחירה?
במאה השש עשרה שרטט לראשונה האפיפיור גרגוריוס את לוח השנה שעל-פיו אנחנו חיים עד עצם היום הזה. בעקבות חוסר התאמה עם מועד חג הפסחא, החליטה הכנסייה להזיז ימים והמציאה את הלוח הגרגוריאני. מאז מונה הזמן שאנו מתנהלים על פיו חודשים סתמיים, נטולי משמעות (מעבר להנצחת שמות המנהיגים הרומים), ומשקף תפיסה ליניארית, המבוססת אך ורק על מעקב אחר השמש, ללא קשר לירח או לכל תופעה טבעית אחרת. השפעתה של תפיסה זו ניכרת בכל צעד ושעל בדרך שבה אנחנו חיים. מולו מציע הצ'ולקין מציאות תודעתית חלופית ועל כן, אם יש משחק לוח שכדאי לאנושות כולה לשחק בו, הרי הוא משחק המאיה.
המטרה: לנצח את גרגוריוס!
האמצעים: חיים בתפיסת זמן מחזורית, מגל לגל, שבה לכל יום ולכל תקופה קצב ומשמעות.
בחיים המתנהלים על גבי לוח המאיה הזמן חולף מגל אחד אל משנהו ברצף שאינו מקרי. כל רגע בו נצחי וזמני גם יחד, ויש רק את הרגע הזה לאהוב בו. אין לפני ואין אחרי.
 
לוח המאיה הוא כמו הים הנצחי. גל אחד מחליף את קודמו, שהתרומם והתמסמס בסלסולי התנפצות מגוּונים לנתזים שכל אחד מהם הוא חלק מהגל ומהים הגדול כולו. כל טיפת ים צופנת את המידע השלם ומיד נעלמת. היכולת לחיות בממד החמישי, נטול הזמן, תלויה ביכולת לא להזדהות עם האישיות שלנו (כי הרי אישיותנו היא פיקציה בפני עצמה), עם המחשבות, הרגשות והפרשנויות המצומצמות שאנו נוטים לייחס למציאות.
אף שמקורות הידע שמכיל הלוח הם אינדיאניים, הידע עצמו נמצא מעבר לתרבות כזו או אחרת. הוא נוגע בכולנו ומאחד את הכול בדרך האמצע שבלב. הוא מכוון אותנו אל ההבנה שאנחנו אלה המעניקים את המשמעות לזמן ולתהליכים הביולוגיים. הקודים הגיאומטריים של זמן המאיה והגלישה על גבי הגלים במרחב המציאות, מחוללים שינוי ביחס שלנו לזמן עצמו ומזמינים אותנו, לאט ובהדרגה, להתנהל מתוך זמן פנימי וידיעה ודאית שהכול מתרחש תמיד בדיוק, בזמן הנכון. בעזרתם אנחנו לומדים להאט את התנועה אל עבר העתיד הווירטואלי ואת המיקוד בעבר הלוא רלוונטי, מרכיבי אשליית הזמן. בכך אנחנו מגבירים את הנוכחות שלנו בהווה.
את ההכרה האנושית מעצבים שלושה ממדים של מרחב: אורך, רוחב ועומק. אנו סבורים כי הזמן הוא ממד נוסף, רביעי, אלא שהוא אינו אלא דרך הפעולה של המוח. באשליה המדידה שמייצרת התודעה הוא חולף ומתקתק מרגע לרגע, ואנו מתאימים אליו את התנהלותנו. אך עלינו לזכור כי הזמן אינו בגדר עובדה אובייקטיבית, וכי למעשה הכול מתהווה ומתפרק, משתנה ונע ללא הרף. ככל שאנחנו מצליחים פשוט להיות, אנו חווים את הנס המתמשך של ההיוולדות לתוך כל רגע, ותפקידו של מפתח הקוסם להעיד על היכולת שטמונה בכולנו לחולל ניסים ונפלאות ולעזור לנו להבחין בכך שהם למעשה מתרחשים סביבנו כל הזמן – ואני מתכוונת, כמובן, לדברים הקטנים של היום יום.
 
למשל, הניסים שקרו לי כשעבדתי עם ילדים אוטיסטים. כנראה נמשכתי לאותם ילדים – המתקשים כל כך להבין את הקודים שעל פיהם מתנהלת התקשורת האנושית – משום שחשתי שאני דומה להם במקצת. בעבודתי אִתם גיליתי שהם דווקא מתקשרים היטב, אלא שהם עושים זאת בכל כך הרבה צורות ושפות שפָּחות מובנות לנו, הרציונליים שמתקשרים בקודים של השפה. מהם למדתי להניח את האגו בצד ולבלות זמן רב ככל האפשר על שפת הים, כי ילדים ואנשים אוטיסטים ניחנים ברגישות קליטה גבוהה כלפי כל תדר חיצוני, והים, על תדריו הטהורים, הוא עבורם (ועבורי) מקום נפלא להיות בו.
ביום הפלאי שעליו אני רוצה לספר הגעתי לעבודה במצב רוח מרומם, שמחה בחלקי. לא היה לי שום דחף מיוחד להאיץ בילד ללמוד, כמו בימים אחרים. הרגשתי שלבי מלא אהבה אליו ושהוא ממש יצור עדין ומופלא, כמו שהוא. ובאותו יום התרחש פלא. הילד הזה, שבדרך כלל היה שרוי בתוך עולמו הפנימי העשיר ולא קיים תקשורת משמעותית עם הסובבים אותו, תקשר עמי ברצף ובניואנסים שבאותה תקופה בחייו נחשבו לבלתי אפשריים עבורו. אני זוכרת את הרגע הזה, כשהגענו לדרך המובילה לים והוא הסתכל עמוק לתוך עיניי (דבר שאוטיסטים נוטים להימנע ממנו כליל), חייך חיוך ענקי (גם זה) ואמר, "רוצה ים." הוא לקח את ידי בידו (פלא גדול), והתחיל לרוץ לכיוון המאהב הנצחי שלי. כשהגענו לחולות המלטפים, הנושקים לים, הוא תִקשר אתי במשך זמן ארוך באורח "נורמלי" לחלוטין. לרגעים לא הייתי בטוחה שזה בכלל אמיתי. ואומנם, באותו יום התרחשה פריצת דרך פנימית בתוכו, ובימים שבאו אחריו ניכר שיפור ביכולת התקשורת שלו עם הסביבה.
"אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ," אמר ישוע הנצרתי. כל הטְריק הוא להגיע ממקום נטול אגו, שרוצה לאהוב מתוך תאי הגוף. או אז מקבלים הרבה מתנות. שנים אני מתאמנת בהשראת הקוסם כיצד להיות ענווה, אחרונה, זו שאינה מופעלת על ידי האגו המצומצם שתמיד רוצה יותר ושועט לעבר הספקים וכותרות. שמתי לב עד כמה הרצון לקבל לעצמי מרוכז וחזק ומחולל עיוותי זמן. למדתי להרפות ולנוח, לתת את מבטחי בנשמה ולזרום. בלאו הכי הנשמה היא התסריטאית של חיינו, או כמו שאומרים ביהדות – "הכול נעשה בדברו". אנחנו לומדים לעשות למען הדבר, למען הנתינה – ולא כדי לקבל.
זוהי הקלה גדולה לגלות שאין שם כלום, בחוץ. כי החוץ משתקף בָּפּנים, וכדי שרצונותינו יתגשמו עלינו ללמוד להתייצב מבפנים ולשדר תדר מדויק עוד יותר.
 
לי באופן אישי ברור שהדבר הזה שטמון בתוככי ההכרה ויכול לעשות פלאים, לנוע מבעד לִזמנים וּמרחבים ולהמציא אינסוף עולמות, הוא הנשמה. אני יודעת שאני פוסעת כאן בנתיב מסוכן, משום שיש דברים רבים שאנחנו מחשיבים בגדר הלא ידוע והלא ברור כי אנחנו מייחסים אותם לתת המודע, וכי עליו אי אפשר לומר דבר נחרץ. אך אני טוענת שהנשמה פועלת בהתאם לחוקיות נוגדת השכל הישר שעליה מצביעה מכניקת הקוואנטים. אני סבורה שהחלקיק הנשמתי הוא זה שמבצע את הפירוטכניקות. והחלקיק הזה – הנשמה – הוא גם גל. הוא נע בין ממדים וזמנים, וכשהוא הופך מגל של אפשרויות למשבצת בלוח הצ'ולקין, הוא חומר ממשי בדמות אדם שקיומו בהחלט מוגבל לחוקי המציאות הניוטונית, התלת-ממדית המוצקה.
אך גם במופע הזה שלנו, המוכּר, הרגיל, אנחנו מחוברים באמצעות הנשמה בכל רגע לשדה האפשרויות האינסופי. מפתח הקוסם קשוב להדרכת הנשמה ואין לו צורך בהערכה, בפידבקים או בכותרות מסנוורות. הוא פשוט עושה את שלו, גם בסתר, בלי להמתין לתשואות ההמון. במקום הקבצנות הפונה לאישורים מן החוץ הוא מדגיש שאנחנו יודעים הכי טוב מי אנחנו ומה נכון לנו. הוא יודע שאף אחד לא מכיר אותנו כפי שאנחנו מכירים את עצמנו ושאיש לא יכול לדעת טוב מאתנו איך נכון לנו לחיות.
אנו נעים בין פחד מפני איזה דבר רע שעלול לקרות, לבין אמונה צנועה שמגיעה מהלב, בין מניפולציות של האגו להדרכה של הנשמה. ככל שאיננו מזדהים עם האישיות שרוצה לקבל למען עצמה ולומדים לפעול למען הדבר עצמו, כך מתרחשים פלאים לפי יכולתנו. זהו המסר של מפתח הקוסם: אנחנו יכולים לעשות רק כמיטב יכולתנו. מעבר לכך ועם כל הכבוד, הנשמה הרבה יותר חכמה מהאישיות. הכול מתואם ומה שניתן נעשה ומה שלא – לא. זוהי ראייה מפוכחת באשר למה שעלול להגיע, והקוסם יודע שהדברים והתזמונים תמיד מדויקים ועובדים לטובתנו, גם כאשר אנחנו מתקשים להבחין בכך.
 
יש משהו גבוה יותר מהעצמי שקובע את מהלך החיים. את ההשפעה הגדולה ביותר עליהם יש לייחס לכוונה, ולגודל הפער בין העצמי האישיותי המניח את רוב המשקל על ההישגים המדידים בחיים, לבין הנשמה שאינה פועלת לפי קריטריונים מדידים. הפער הזה קובע הכול.
הקוסם מחבר לענווה פשוטה, שמקבלת בצנעה את פני הדברים ועמם גם את הקטנוּת האנושית. כדי לטפח את האיכות הזאת אפשר לצאת מדי פעם לעוצמת הטבע המקיפה אותנו, להביט בשמים זרועי הכוכבים, בפסגות הרים זקופים ונישאים, בקו האופק – ולקלוט עד כמה אנחנו קטנים והעולם, לעומתנו, עצום ואינסופי.
 
הקוסם ממגנט את אנרגיית היגואר השואג והעוצמתי שממלא אותנו בהשראה ובתחושת פליאה על קסם הרגע. הוא מלמד שניתן לרפא את הכאב שמקבע אותנו בתכנים מצומצמים, להרחיב את יכולת ההכלה שלנו ולפרוץ את הגבולות שמתוכם אנו חיים. דבר זה מתרחש לאחר שאנחנו מבינים שהחיים בגוף אינם באמת מוגבלים, וכי האמונה בנוגע למוגבלות שלנו היא המייצרת את המגבלות. עבור בני האדם, נס נחשב לדבר לא טבעי. אך מה שאנחנו מחשיבים כטבעי הוא בסך הכול הטבעה של מידע במוחנו. אם נשנה את האמונה בנוגע ליכולות ולאפשרויות הקיימות עבורנו, נוכל ללכת אל מעבר למה שנדמה לנו כמגבלות הטבע ולחולל פלאות וקסמים למען עצמנו ולמען האנושות כולה.
כשאבי היקר עבר ניתוח שהתארך והסתבך והסתיים בטיפול נמרץ, התפללתי בכל לבי וביקשתי מנשמתו לאפשר לו עוד רגעים של בריאות ואושר. ניסיתי כמיטב יכולתי לא לערבב לשם את רצוני הפרטי והרגשתי שאני עושה את זה למען טובתו, כי ידעתי שרוח הנשמה שבו רוצה להישאר בגופו. האור שיכולתי לזהות במצב הלחוץ והקשה הזה היה טמון ביכולת פשוט להיות שם, למענו ולמען אמי, וברגעי הקִרבה עמם שגם בנסיבות הקשות האלו נותרו חקוקים בלבי. כל הזמן החזרתי את מחשבותיי לזכוּת שנפלה בחלקי לאהוב את הוריי, לעצם הזכות הגלומה בכך שיש הורים לאהוב.
ומה זה משנה, בעצם, איך אוהבים? כך מתבטאת אהבתי הפעם.

תרגול מעשי לאיזון ולחיזוק חוכמת הקוסם

מנטרה. נשב במקום שקט ונוח. נניח ברכות את כף היד השמאלית מעל הלב, ומעליה את כף יד ימין. ננשום עמוק ונרגיש כיצד אנו שואפים נשמה ומתרחבים ובנשיפה משחררים מתחים של האגו מרפים. נמשיך לנשום תוך חזרה על המנטרה בראשנו. אני סומכת על היקום שכל הדברים מדויקים ופועלים לטובתי.

חיזוק כוונת הלב. הקוסם מזכיר לנו שכל אחד פועל מתוך הסיפור האישי שלו, והעבודה עם איכות הקוסם ממקדת אותנו בפן האנרגטי ומחזקת את האמונה באלוהות. היא מלמדת כיצד להכניס כוונה מתוך התמקדות ב"איך" ולא ב"מה". לשם כך נחשוב על התכנים המרכיבים את חיינו. נבדוק אילו מפעולותינו נעשות למען עצמנו ואילו למען האחר, וכיצד נוכל לפעול למען הדבר ולא למען כותרת או אישור חיצוני. נעזור למישהו מתוך רצון בשמחת האחר ולא כדי לזכות במחמאה, נמצא עיסוק שמסב לנו הנאה גם אם אינו נושא כותרת או תואר מרשימים. נחשוב על האנשים המקיפים אותנו, נברך אותם ונזכור – תמיד וקודם כל – להיות בני אדם. בכך נרחיב את הנתינה בחיינו.

טיפוח איכות הענווה. נחווה את עוצמת הטבע, נביט בשמיים זרועי הכוכבים, בפסגות הרים זקופים ונישאים, בקו האופק. נקלוט עד כמה אנחנו קטנים ועד כמה העולם עצום ואינסופי.

הרחבת יכולת ההכלה. נזכור שאנחנו תמיד נשמה אדירה בתוך גוף פיזי זמני, הנושאת אישיות זמנית. הנשמה מתקיימת בכל רגע בתאי גופנו. היא מהותם של החיים, המתבטאים בנו בתחושות וברגשות, בידיעה אינטואיטיבית. כדי להיזכר בכל אלה נתאמן במודע בשאיפת נשמה לכל התאים. הנשימה פנימה והחוצה היא תנועת היקום, המבטאת קבלה ונתינה. במהלך הנשימה נרגיש ברוחב הכתפיים. בשקט שבראש. בנחת שבלב. רוחב הנשמה מזכיר שהדברים גדולים בהרבה מן האני המצומצם, דבר המרחיב את יכולת ההכלה. בבסיס יחסי הגומלין המתקיימים בינינו לבין העולם מתקיימת תנועה של קבלה, הכלה וזרימה. מולה פועלים כוחות של התנגדות כלפי מצב, אדם או איכות פנימית שתוצאתם דחייה עצמית. ביניהם ניתן למנות את האידיאליזם שפירושו אי קבלת המציאות כפי שהיא; את חוסר הסיפוק שמעיד על אי קבלת הקצב האנושי שלי; את תחושת חוסר השייכות שבסיסה באי קבלה של האותנטיות.

התחברות לקוסם הפנימי פירושה יצירת מרחק מן ההזדהות עם עצמנו, מתוך התבוננות על עצמנו מן הצד שמתוכה נדע להכיל את הרגש שמציף. מן התחושה הבסיסית שהכול בסדר נוכל לחזור לפלא הרגע הקטן.

מדיטציה. נשב בנוח, ניקח כמה נשימות עמוקות ונרפה. נמקד את איכות הקוסם באזור הלב ונגיד: כל מה שליבי רוצה בכנות, מגיע אליי בקלות. נחווה את האור והפלא הקיימים ברגע הקטן. ננשום ונבקש את טוהר הכוונה במחשבותינו, במילותינו ובפעולותינו ונפסע דרך שער הרגע הזה לממלכת ההוויה.

שגרת החיים המודרנית יכולה להיות מאוד תובענית. אנו לחוצים להגיע להישגים, להצליח בקריירה, לגדל משפחה, ולשמור על חיים חברתיים פעילים. כל זה יכול להוביל לתחושות של חרדה, מתח, ולעיתים גם דיכאון.

תרגול מיינדפולנס הוא דרך יעילה להתמודד עם לחצים אלו. מיינדפולנס הוא מצב של מודעות מלאה, בו אנו מתמקדים בהווה, ללא שיפוט. כאשר אנו מתרגלים מיינדפולנס, אנו לומדים לקבל את המחשבות והרגשות שלנו כפי שהם, מבלי לנסות לשלוט בהם או לשנות אותם.

תרגול מיינדפולנס יכול להביא לשורה של יתרונות, כולל:

הפחתת חרדה ומתח
שיפור הריכוז והיכולת ללמידה
שיפור המודעות העצמית והיכולת להתמודד עם אתגרים
שיפור איכות השינה
שיפור הבריאות הכללית

קורס מיינדפולנס יכול לתת לכם את הכלים הנחוצים כדי להתחיל ולתרגל מיינדפולנס בעצמכם. הקורס ילמד אתכם את העקרונות הבסיסיים של מיינדפולנס, ויספק לכם תרגילים מעשיים שתוכלו ליישם בחיי היומיום שלכם.

הנה כמה דוגמאות לדרכים שבהן תוכלו לשלב מיינדפולנס בחייכם:

עשו תרגול מדיטציה קצר בכל יום, אפילו רק 5 דקות.
הקדישו זמן בכל יום כדי לשים לב לנשימות שלכם.
שימו לב לרגשות שלכם כפי שהם עולים, מבלי לנסות לשלוט בהם או לשנות אותם.
היו נוכחים בהווה, מבלי לחשוב על העבר או לדאוג לעתיד.

תרגול מיינדפולנס הוא דרך נהדרת לשפר את איכות החיים שלכם. אם אתם מרגישים לחוצים או מתוחים, או אם אתם מחפשים דרך לשפר את הבריאות הנפשית שלכם, כדאי לכם לשקול ללמוד על מיינדפולנס ולתרגל אותו באופן קבוע.