ימי השער העונתיים
מזה עידנים ימי השער העונתיים מהווים נקודות יחס שעל פיהן ניתן לקבוע את עונות השנה. התרבויות העתיקות במצרים, במקסיקו, בסין ועוד התייחסו לימי השער כאל נקודות מפנה בזמן שבהן ניתן לנקות אנרגיה שלא רלוונטית יותר, לסגור מעגלים ישנים ולהיטען באנרגיה חדשה מהמחזור שמתחיל. כדי להבין את החלוקה לעונות, הבה נסתובב מעט במסלולה של השמש: פעמיים בשנה השמש זורחת בדיוק באותה נקודה במזרח -
ב-21/9 וב-21/3 והצל שהיא מטילה על כדור הארץ זהה. ימים אלה המסמלים איזון בין חושך לאור, קרויים ימי השוויון הסתווי והאביבי והם מעידים על בואם של הסתיו והאביב. בימי השוויון הללו השמש נמצאת במרחק שווה בין חצי כדור הארץ הצפוני לדרומי וכך נוצר קו אנרגטי אופקי. בשיאו של היום, השמש מגיעה בדיוק לנקודת האמצע בין השמים לבין הארץ וכך נוצר קו אנרגטי אנכי. כתוצאה מכך נוצרת מעין פירמידה בצורת יהלום המאחדת בין ארבעת הכיוונים ויוצרת איזון אנרגטי לקראת מחזור חדש של אביב וסתיו עד ליום השוויון הבא.
ה- 21/12 הוא היום הקצר בשנה והוא מסמל את תחילתו הפורמאלית של החורף. החל מיום זה הימים הולכים ומתארכים במס לולה של השמש צפונה, עד שהיא מגיעה לנקודה הכי צפונית ב- 21/6 שמסמל את תחילת הקיץ. ביום זה משך הצל של השמש הוא הכי ארוך בשנה ואז היא שוב חוזרת חזרה דרומה עד ליום הקצר בשנה.
ארבעת המועדים הללו מהווים ימי שער קולקטיביים שבהם האנרגיה של כל מה שאנו חווים מתחזקת (בדיוק כמו בימי השער של החגים היהודיים). בימים אלה קיימת אפשרות להגיע לראייה רחבה יותר, לצמוח ולברוא דברים חדשים אל תוך מציאות חיינו. דרך המעבר בשערי הזמן שנוצרים ניתנת לנו אפשרות להתחבר לגרמי השמים ולזרוע את רצונותינו לקראת המחזור החדש שמתחיל. אנשי המאיה השאירו בידינו את הקודים של הזמן בסמלים, צבעים ומקצבים שמאפשרים למקד את המודעות שלנו ברגע ההווה ובפוטנציאל הטמון בו. בימי השער של ימי השוויון ושל היום הארוך והקצר בשנה ניתן לגשר בין כדור הארץ והאנושות שעליו לבין היקום כולו.
ב- 21/3/06, הגעתי לטיקאל שבגואטמלה, אחד האתרים המקודשים והקסומים של המאיה. לא ידעתי אם עדיין נוהגים לערוך טקסי מאיה פתוחים לציבור בימים אלה של שנות ה- 2000, אך שיערתי שאם אכן יתרחש סוג כזה של טקס, יום השוויון הוא עיתוי מצוין. כך הגעתי לטיקאל מוקדם בבוקר, מקווה שאזכה בטקס מאיה משובח. טיקאל הוא אחד האתרים הגדולים ביותר שהמאיה בנו. הוא שרוע על פני קילומטרים מרובים של יערות וצמחייה עבותה ובינהם שבילים המובילים ממבנה למבנה. אם חשבתי שתהיה פירמידה מרכזית אחת, הופתעתי לגלות שקיימות עשרות אם לא מאות של פירמידות ענקיות ומרשימות ביותר. אחרי סריקה שביצעתי ביום הקודם הסקתי שאם עומד להתרחש טקס מקודש, סביר להניח שהמיקום יהיה באזור שתי פירמידות השמש העוצמתיות. לקראת 11:00 התמקמתי בעמדת תצפית אל מול שני מקדשי השמש, שבמרכזן משטח מקודש לטקסים וחיכיתי. לקראת 12:00 בצהריים, בזמן של שיא היום הוא לפתע הופיע. שמאן מאיה מכובד, לבוש בלבוש המאיה המסורתי, לבן בבגדיו, מטפחת אדומה לראשו וחגורה ססגונית למותניו והוא מלווה בחבורה עליזה שנושאת עימה המון ציוד המיועד לטקס. מרוגשת כולי, ירדתי בשמחה מעמדת התצפית והצטרפתי להכנות.
באותה התקופה כבר הייתי אחרי חודש וחצי של חניכה עם מורי היקר פדרו קרוז, כך שידעתי בדיוק למה לצפות והכנתי את עצמי לקראת מסע פנימי עוצמתי. כך התחיל לו מפגש מאתגר וחזק של שלוש שעות בשמש הקופחת, שבו הכנסנו כוונה מרובה למחזור חדש שיבוא לטובה על כולנו. הדלקנו אש ענקית ובה נרות צבעוניים לארבעת הכיוונים, שהם ארבע רוחות השמיים והאלמנטים. בהדרגה הוספנו קטורות של טיהור וריפוי וזרעי צמחים ממינים שונים והאש המרכזית הלכה וגדלה והתחזקה. שלוש שעות של מיקוד, כוונה וזריעה לעונה פורחת.
זו היתה עבורי חוויה מופלאה ומרגשת, עליה אני מודה ומברכת ובהשראתה משתפת אתכם בעוצמה הקיימת בימי השער. הנכם מוזמנים לערוך טקס קטן, מספיק בנוכחות עצמכם, שבו אתם נושמים את האנרגיות הקיימות לתאי גופכם וזורעים כוונות חיובית לעונה הבאה. ניתן גם לשים לב למפת המאיה של יום השער וללמוד ממנה על האנרגיות המרכזיות שתהיינה פעילות בעונה שאליה אנו עומדים לעבור.
הטבע המקומי:
מעבר לידע המאיה הקוסמי חשוב שנתחבר גם למקצב הטבעי המקומי של עונות השנה בהתאם למרחב הפיזי שבו אנו חיים. אנחנו נושמים ומתהלכים על האדמה כאן בארץ ישראל ומוזמנים להנות מהמגוון המוצע לנו. לכל ירח קראנו בשם והזכרנו קומץ מתופעות הטבע, ההתנהגויות האקלימיות, הצמחים ובעלי החיים שכדאי שנשים את ליבנו אליהם. התמקדנו בזמני הבשלתם של פירות מקומיים ועונתיים שניתן ללקט בבר או בבוסתנים ובפריחתם של פרחים מוכרים.
בברכה, טליה.
