הגענו לאחרית הימים!

החידוש והבשורה העיקרית שלי בספריי הוא ש"אחרית הימים" כבר כאן וכפי שכולנו חווים בימים הללו אכן אנו בתחילתו של עידן חדש. לא מדובר ב- 'סוף העולם' אלא אנו מצויים בסוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו ועמו גם קץ הזמן הלינארי. כיום לראשונה מאז תחילת האנושות, קיימת איכות שונה לחלוטין לחיים בגוף האנושי כי טכנולוגית כולנו מחוברים ומקושרים עם כולנו. כל המידע והחיבורים קיימים כאן ועכשיו במרחק תקתוק במחשב, עובדה שעד לא מזמן הייתה בלתי נתפשת. בניגוד לעידנים הסוגרים שהיו עד כה, היום הזמן והמרחק איבדו את משמעותם וניתן להגיע לכל אדם ולהיות כל דבר. במקביל מגפת הקורנה גם היא מחברת ומקשרת בין כולנו ומחוללת מהפך בדרכי החשיבה. המהפך הטכנולוגי מבקש להפוך לקפיצה קוואנטית במודעות האנושית.
בגלל מגבלת הזמן-מרחב קשה למוח להכיל שהכול בו זמני ושיש רק רגע קטן ובו מצוי תמיד תדר ההוויה.
למעשה, כל דבר, ללא יוצא מן הכלל, בנוי מתדרים. לכל אירוע, אדם וחפץ דומם יש את התדר שלו, את אורך הגל שלו. גם לנוכחות ברגע יש תדר. תדר ההוויה. קשה להבין שהמטרה של הלוח היא רק להחזיר לתדר. שאין לו שום כותרת או תחושה ספציפיים. שהכול משתנה בכל רגע וגם מה שנדמה כמוצק, נמצא בתזוזה קבועה. אין את ה'לפני' ו'אחרי', את ה'לאיטו' או ה'מהירותו' והתכנים אינם באמת משנים. בפועל מתקיים הווה מתמשך שבו הכול קורה כאן ועכשיו. הבנת סוגיית הזמן מורידה את כל הערכים השגויים, ההיררכיות והכותרות "המצליחות". הכול מתחיל ונגמר בתדר ובו נחת של רגע קטן. 

קשה להבין שאנחנו יוצרים את הכל בכל רגע נתון. הקולקטיב מאמין בזמן לינארי וברגע הזה שוב ושוב הזמן נברא בצורתו.

קשה להבין איך הכל משתנה כל הזמן ומה שנראה מוצק, בתזוזה קבועה. 
קץ הזמן אומר שהכול קורה עכשיו ושהכול קיים ואפשרי עבורנו והוא זמן מופלא לחיות בו.

כדי שיתאפשר לנו לחוות מלוא החופן של הזדמנויות, מזמינה אתכם לדרך עשרים מפתחות הזמן, מתוך תקווה שתוביל לנחת הרגעים הקטנים.

באחרית הימים הקושי הקולקטיבי מיועד לחבר אותנו לתקווה מן הלב:

מפתח הנשר
התקווה והאמונה מקורן בסירוב פנימי עיקש להפסיק להזדהות עם דפוסי האישיות המצומצמת. הן מתהוות מחוסר הנכונות להיתקע באנרגיה הבינונית של הסביבה, ומן הנכונות לראות את הטוב שהאנושות יכולה להגיע אליו. שוב ושוב אנו לומדים במהלך מסענו בגוף להתרומם לפרספקטיבת הנשמה ולראות את הטוב, היפה והמאיר שבכל מצב ובכל אדם. כשם שאנה פרנק המרגשת לא חשבה על הסבל אלא על היופי שעוד קיים, שהרי בכל רגע דבר מופלא יכול לקרות, אז למה השליליות? הגדוּלה היא להגיע למקום לבבי שמקבל את הדברים כפי שהם, ללא תלות באנרגיה של האחר. לראות את היופי ולהתמלא בתקווה שמיד מחזירה לתדר ההוויה.
מתוך 'עשרים מפתחות הזמן של גלי המאיה'

כפי שאנו חווים, הקורונה מחברת אותנו לכמות אדירה של מידע שהולכת וגדלה, קצב החיים נעשה מאד מהיר ועמו גם תדר חדש שהופך להיות זמין עבור כולנו. על פני השטח המון בהלה ופחד, אך מתחתיו, בתוכנו פנימה, אנו יכולים לחוות ברגע זה את החוט הדק שמקשר בין הכל ובין כולנו. זה תלוי רק בנו עד כמה אנו מגבילים דחיסות ומאפשרים לרטט החדש להיכנס אל תוך חיינו. אנרגיה מעודנת של אהבה זכה תמיד מתקיימת כאן עבור כל אחד ואחת מאתנו בדרך של צבעים, צלילים, צורות, רעיונות, ציורים, טקסטים ומרקמים אנרגטיים מעודנים. זמן הקורונה מיועד לעדן אותנו מפנים, לדייק את טוהר הכוונה והמחשבה ולחבר אותנו לידע הנשמה בגוף הזה. כולנו חווים עכשיו סיטואציות עם עומקים ומשמעויות מרובות. אנחנו מוזמנים לבקש להגדיל את החיבור לקול הפנימי ולזמן פנימי שנוכחים בהווה הנצחי. אמן

הנשר מסמל חזון נרחב ומאפשר ללימוד שיעורי הנשמה בגוף ולגיבוש תוכנית פעולה להגשמת חלומותינו בזמן החדש. כל התקופה עכשיו מיועדת לערוך חשבון נפש פנימי עמוק. עם הנשר אנו מגביהים את מעוף הציפור ומזהים את כל היש הריאלי שיצרנו במחזור הנוכחי ואת מגוון צבעי הקשת וההישגים שכבר קיימים בחיינו ובנו. פרופורציות הנשר מרחיבות את זווית הראייה להבנה שכל מה שקורה לנו עכשיו הוא חלק משיעורי הנשמה בגוף הזה. ההאטה במימוש של רצונות, הניתוק מהקרובים אלינו ומבני אדם בכלל, סדרת החוקים וההוראות ועוד ועוד, הם חלק מהסיפור הכללי. אנו לא מוותרים על רצונותינו, אלא על זווית הראייה של האין. במקום להתרוקן מפרטים ספציפיים שלא זורמים כרגע במציאות שלנו עקב ה'מצב', הנשר ממלא בתקווה לנוכח מגוון האפשרויות שתמיד קיים כאן עבורנו. במקום להתייאש ממה שאין, אנחנו מתמקדים בעשייה פרקטית ובמה שניתן לעשות כדי לפתור, להקל ולשפר. נקח את הזמן לראות כיצד כל פיסות חיינו מתחברות לכדי פאזל שלם והרמוני ולהתחיל להאמין בכך שעם כל הקושי במה שקורה לנו אכשהו זה מדויק ולטובתנו. אנו מתבוננים בכנות על תהליכים שעברנו, על מערכות היחסים קרובות ורחוקות, על עשייתנו ועל זמני הפנאי והמנוחה, מגלים היכן קיימת שליליות שדורשת ריפוי ומדייקים את רצונותינו לזמן החדש. הנשר מלמד לוותר על מלחמות אנרגטיות של קורבן ואשם, על פרשנויות סובייקטיביות ועל התנועה מברירות המחדל המוטבעות בנו ולבחור מתוך הרצון האותנטי. ההיגיון והפרספקטיבה מאפשרים ללמידת נושאי הנשמה ועמם לזכות הבחירה. באנרגיית הנשר קיימת יכולת לממש בחכמה פרויקטים גדולים עם שיתופי פעולה מפרים ולשלב בנועם בין עשייה אינטנסיבית למנוחה מטעינה. עכשיו בזמן הבידוד אנו לומדים להקדיש זמן איכותי גם להרפיה ולחוויות שממלאות אותנו באופטימיות וברוגע. כולנו חיים על קרקע מוצקה וכשאנו משתרשים היטב בתוך גופנו וביתנו, ענפינו צומחים עם נשמתנו האדירה. יומיום אנו מוזמנים לנשום נשר לתאי הגוף להתמלא בתקווה ובחזונות יצירתיים ולקבל את הדרך המהירה, המדויקת והאלגנטית עבורנו עכשיו בכדי לרקוד ולשיר את חלומותינו כאן על פני האדמה. אמן!

תרגיל למפתח הנשר
חיבור לחזון: נרשום על דף את החזון שלנו ובו נרחיק לכת במחשבות הרצון לעצמנו ולאנושות. נכתוב את חלומותינו, ובדמיון נשגר אגדות אופטימיות ללא גולים עצמיים.
נרשה לעצמנו להרחיק לכת בדמיוננו. נחליט שבעולם שאחרי הקורונה כל מה שאנחנו רוצים יכול לקרות, מה האגדה האופטימית שלנו לגבינו? איזה סוף טוב אנו רואים לאנושות כולה? מהו גן העדן שלי?

 ~מפתח רביעי ~
השמש

אֲנִי יַלְדַּת אוֹר אֱלֹהִית שְׁקוּפָה
מֻכְתֶּרֶת בָּעֹמֶק הֵרִיק שֶׁמִּבַּעַד לַצּוּרָה
יוֹצֶרֶת בָּאֶפֶס זְמַן רִשּׁוּמֵי צְלִיל מַחְשָׁבָה

באחרית הימים נגמרת ה'קארמה' ואנו מתחברים לתדר הזהב:

השמש של סוף לוח הצ׳ולקין מסמלת ׳הארה׳ ומביאה עמה את התדר המוזהב של הזמן הספיראלי. מסע הלוח מעביר אותנו דרך עשרים מפתחות והמשבצת האחרונה מסמלת אדם שליבו מלא בחמלה ושריפא את מלחמת הנפרדות הפנימית. מגפת הקורונה מאלצת את כולנו להביא רוך למלחמה הפנימית התמידית ולנוע אל מעבר לקוטביות המשתקפת במציאות הלוחמנית החיצונית. השוני הממשי באורחות חיינו ולא משנה מי ומה אנחנו מעיד על שינוי מוחלט של תפיסת המציאות ובמקביל על שינוי תדר שתמיד קשור בסוגיית הזמן.

"האם ניתן לשלוט בזמן? למתוח אותו, לכווץ או להרחיב אותו? ואולי השעון ממשיך לתקתק את דקותיו בלי קשר אלינו? והאם ניתן לזרז את בריאת המציאות? אני סבורה שניתן – אומנם רק עד גבול מסוים וברמות תודעה כאלה או אחרות – אך כדאי לנו, לכל הפחות, לתת לעצמנו את האפשרות לעשות זאת. הלוא רוב האנשים אפילו לא מעלים אותה בדעתם. וכשמתעורר הרצון הכול יכול לקרות.

כאדם רגיש מאוד שחווה בחייו מורכבויות וקשיים, רציתי להבין איך אני יכולה לעזור לעצמי ולאחר ליצור “במהירות” את המציאות הרצויה. פיעמה בי תשוקה גדולה לדעת מהו הדבר שגורם למחשבה להפוך למציאות באפס זמן, ועל כן היה לי עניין אישי מופלג בלמידת הלוח. במעבדה שלי ברחוב בודנהיימר בתל אביב, שם ביתי, עמלתי שנים על מחקר רב-ממדי בנושא הזמן, ובמסגרתו ערכתי ניסויים רבים. מלבדי השתתפו בהם מאות מתלמידיי, בניסיון להבין כיצד בדיוק ניתן לנסוע בזמן ולהשפיע על המציאות.

מפענחת פשעים שמשבשים את בריאת המציאות ואותם מעולל לנו התת-מודע, מפצחת את הקודים הפנימיים שלא מאפשרים נוכחות ברגע – שלי ושל כל מי שפגשתי – הרגשתי כמו שרלוק הולמס של ההכרה. שקדתי, לילות כימים, על מחקר ופיתוח של ידע הזמן של המאיה, על מציאת הנוסחה שתאפשר לי ולאחרים לחיות במרחב החמישי, חסר הזמן. לתוך הרעיונות האלה שקעתי כל כולי במשך עשרים שנים, ואף שעדיין איני יכולה להניח את האצבע בביטחון על האלגוריתם שיזכך את הכול לנוסחה צרופה אחת, מחקרי נשא גילויים מרתקים בדבר הטבע האנושי.

האם כעת, בחלוף השנים, אדע לענות על השאלות שעמדו בבסיסו? למשל, האם ניתן לשלוט בזמן? למתוח אותו, לכווץ או להרחיב אותו? ואולי השעון ממשיך לתקתק את דקותיו בלי קשר אלינו? והאם ניתן לזרז את בריאת המציאות? אני סבורה שניתן – אומנם רק עד גבול מסוים וברמות תודעה כאלה או אחרות – אך כדאי לנו, לכל הפחות, לתת לעצמנו את האפשרות לעשות זאת. הלוא רוב האנשים אפילו לא מעלים אותה בדעתם. וכשמתעורר הרצון הכול יכול לקרות.

גורמים רבים מחוללים בנו, בני האדם, אי שקט. העיקרי ביניהם, זה האחראי לבזבוז האנרגיה הרב ביותר (גם אם באופן לא מודע) – הוא הזמן. יש המון תנודות סביבו – רגשיות ופנים-תודעתיות, וכמובן גם חיצוניות. אנחנו מקדישים חלק ניכר מתשומת הלב שלנו לעבר ולעתיד: לתחושות החמצה, פספוס ובזבוז המכוונות אל העבר, ולספקות, ייחולים וערגה המכוונים לעבר העתיד. אלה הן למעשה תנודות על גבי ציר הזמן. מנגד, בביטחון מלא אני אומרת כי כולנו חווים רגעי הארה של נוכחות ביומיום. מהות העניין טמונה ביכולת להרחיב אותם ולחיות רגעים רבים כאלה. אך מה זה אומר לחיות בממד החמישי, בתוך המטריקס התלת-ממדי? הארה אינה אקסטזה של שיכרון חושים אינסופי ולא איזה רטט אורגזמי מחשמל, אלא שהייה מתמשכת במרכז שלנו. היא נוכחות ברגע שמביאה עמה נינוחות עמוקה וסיפוק, חיים אותנטיים שבהם פחות זה יותר.

ככל שחקרתי את הלוחות הכללתי את הגדרת הזמן שלי על המרחב, וקבעתי כי הזמן הוא המרחק שבין מחשבה למציאות, וכי זו האחרונה מעוצבת במידה רבה על ידי האמונות העמוקות שלנו. הן משרטטות את הדרך שבה אנו מתנהלים בעולם, משפיעות על ההתנהגות היומיומית שלנו ומחוללות למעשה את מציאות חיינו. אך מה קובע כמה זמן חולף מרגע שמחשבה עולה בנו ועד שהיא הופכת למציאות? התשובה לטעמי נעוצה בַּדיוק וּבבהירות שלה. ככל שזו ממוקדת במסר אחיד שאינו מתערפל במחשבות סותרות הפועלות כגולים עצמיים, כך היא הופכת למציאות ממשית.

דון פדרו קרוז, השמאן שאצלו למדתי, חזר ואמר לי: “אסטודיאר מוצ’ו לה נאוולז,” כלומר, “למדי המון את הישויות האלה, את עשרים הסמלים, כי בהן טמון כל הידע.” הוא הסביר: “הסמלים הם כמו האבות הקדמונים, הרוחות הקדושות.”

אחר כך גיליתי שהמילה נאוולז (NAWALES) שאותה תרגמתי ל”סמלים”, בערבית פירושה “מתנה” (NAWAL). ואכן, ככל שמחקרי על אודות הסמלים העמיק, חשתי נסערת מהאפשרויות הגלומות בהם. אלה הם מפתחות לתאי הגוף, הלב והמוח. בהשראתם ניתן ליצור תבניות מחשבתיות חדשות המחליפות את אלה הישנות הכבולות בקיבעונות האישיות – ובכך לברוא את המציאות הרצויה לנו.

גיליתי את זה לאורך שנים, שבמהלכן המחשתי בעיני רוחי את הצורות הגאומטריות של כל גל בכוונה מלאה, תוך כדי שהנכחתי במחשבתי את המציאות שביקשתי לעצמי. נפעמתי להיווכח שככל שהייתי מדויקת, המחשבה הפכה למציאות במהירות גדולה. אנו מתקשים להנכיח מציאות בתודעתנו כאשר אנו מזדהים יתר על המידה עם התכנים האישיותיים המצומצמים של סיפור הכיסוי שלנו כאן, בגוף. היה לי ברור שהסיבה לכך קשורה במחשבות דפוסיות, אוטומטיות ולא מודעות, המלוות את מחשבות הרצון. בכל רגע קיימות עבורנו אפשרויות עד שמחשבתנו נעצרת למדוד או להגדיר. משך הזמן החולף עד להנכחת הרצון קשור בהפנמה של תכנים ולא בדבר חיצוני, כי כל עוד המסר בתוכנו לא שלם, אין לתבנית המחשבתית די חשמל כדי לנוע ולהפוך למציאות. על כן הסקתי שנדרשת עבודת עומק על תת המודע, שמטרתה נטרול האוטומטים הללו. זה עבד. כשתרגלתי כך עם עצמי ועם האנשים שביקשו את עזרתי, הבחנתי שכששחררנו מחשבה דפוסית, אוטומטית ומעיקה, התממש רצוננו במציאות.

... כולנו חווים רגעי הארה של נוכחות ביומיום. מהות העניין טמונה ביכולת להרחיב אותם ולחיות רגעים רבים כאלה. אך מה זה אומר לחיות בממד החמישי, בתוך המטריקס התלת-ממדי? הארה אינה אקסטזה של שיכרון חושים אינסופי ולא איזה רטט אורגזמי מחשמל, אלא שהייה מתמשכת במרכז שלנו. היא נוכחות ברגע שמביאה עמה נינוחות עמוקה וסיפוק, חיים אותנטיים שבהם פחות זה יותר".

מתוך ספרי ׳עשרים מפתחות הזמן של גלי המאיה׳: )

תרגול מעשי לאיזון ולחיזוק חוכמת השמש 

מנטרה. נשב בנוח ונדמיין את בלוטת האצטרובל בראשנו, נפתחת באור זהב. נביא נשימה עמוקה לכל התאים ונרגיש כיצד ממלא אור הזהב את כל תאי גופנו. בכל נשיפה נשחרר הבלים הממלאים את ראשנו ונרפה. נמשיך לנשום תוך חזרה על המנטרה: אני מחברת בקלות את השראת אש הנשמה למציאות.

חיזוק הקשר בין השראה למציאות. נערוך רשימה של הישגים שהשגנו במהלך החיים, קטנטנים כגדולים, ונזהה שאנו יודעים כיצד לחבר בין השראה למציאות.

חיזוק הבהירות. נערוך רשימה של הבעיות בחיינו ונתרגל כיצד להפוך את דפוסי המחשבה והרגש שנכרכו בהן משליליים לחיוביים. נעשה זאת על ידי כך שנייצר עבור כל אחת מהן רצף הגיוני חיובי של מחשבות ורגשות. לדוגמא, יש קורונה. תרגום רגשי אופייני נוגע לאובדן השליטה ולאובדן האמון בעצמי ובאחר. המשפטים המתארים אותו: הכול הלך; מה יהיה; לא אצליח להתאושש. במקומם מציעה השמש רצף מחשבה ופעולה חיובי: אני אנצל את הזמן להתפתחות, אשדר תבנית מחשבתית של שפע וברכה ואקווה שכל האירועים מיטיב עם כולנו.

יצירת תוכניות פעולה מפורטות. נערוך רשימה של רעיונות שאנו מבקשים לממש במציאות לזמן של אחריי הקורונה, ומולם נרקום תוכניות פעולה מפורטות של הצעדים הנדרשים לצורך קידומם. הבלבול גורם לנוע קדימה ואחורה ללא כיוון, ואילו המוח אוהב סדר המשרה עליו תחושה של יציבות וביטחון. נקדיש זמן לגיבוש מהלכיי התוכנית ולמחשבה על התחדשות לתקופה שמתחילה.
מתוך 'המדריך המעשי להתפתחות התודעה'

מאחלת לכולנו זמנים של ברכה, נחת ואושר רב!

מכל לבי, טליה.